קמפוס פרס חולון, ברוח הייטק היי

פרויקט פליטים | מגמת עיצוב גלובלי | כיתה י

צוות: הלה ברודי וענבל הלצר

שאלה פוריה: מדוע אנשים מחליטים לנדוד ומה כוחה של יצירה בעיצוב מציאות

משך הפרויקט: כחודשיים

ידע:

אזרחות גלובלית: זכויות אדם – הזכות לחיים וביטחון | תנועת אנשים בעולם | פליטים ופליטות – למה אנשים עוזבים? | מבקשי המקלט בישראל

עיצוב: שפה חזותית | עיצוב ואמנות ככלי לנקיטת עמדה חברתית

מיומנויות והרגלים:

חקר ועיבוד מידע | מחקר חזותי | התמודדות עם מורכבות | מתן פרשנות אישית | בחינה רפלקטיבית של העבודה ושיפור מתמיד (טיוטות מרובות) | מחויבות ללמידה

תוצר: סרט אנימציה הבנוי כקולאז' מתמשך - רגעים שהוצאו מהמציאות, והורכבו מחדש כדי לספר סיפור. תהליך העבודה הינו אישי ברובו, אך מורכב לתוצר אחד כיתתי, המזמן ראייה של מציאות מורכבת

מהלך הפרויקט

מושגי יסוד (הבדלים בין פליט, מבקש מקלט, מהגר עבודה)
חקר - מדינות ופליטים בעולם
מדוע אנשים עוזבים? חקר ותרגיל צלליות
"הדרך" מהי קורה לאנשים בדרך- צפיה במספר סרטי תעודה להרחבת הדעת ולשיח רפקלטיבי חוקר
צפייה וניתוח של עבודות אמנות שעוסקות בפליטים
מצללית לסרט אנימציה - מבוסס עדויות אישיות
מדיניות כלפי פליטים: אמנת האו"ם בנושא פליטים, מדיניות של מדינות בעולם, מדיניות ישראל
מחקר חזותי - על חיי הפליטים בישראל, וגיבוש סוגיית חקר להעמקה
פוסטר קולאז׳י שמציג סוגייה מחיי הפליטים בישראל

רציונל הפרויקט

סוגיית מבקשי המקלט בישראל מתמשכת מזה מספר שנים, עולה ויורדת בכותרות העיתונים. יצירת מרחב ידע עולמי, המאפשר התבוננות על תופעות של הגירה, משברי פליטים, והתייחסות המדינות השונות לסוגיה זו מקדמת שיח מתבונן, מורכב וחוקר. הקונטקסט העולמי לסוגייה הקיימת גם בישראל, מוריד מחסומי שיח ודעות קדומות ומאפשר פתיחות וחשיבה על סוגיה אנושית מורכבת.

בפרויקט זה, בחרנו במדיום של אנימציה ככלי לספר סיפור וליצירת מודעות לנושאים קשים. המהלך היצירתי נע באופן חזרתי בין חקר חזותי, מציאת שפה, גיבוש מסר, וחזרה לחקר. התלמידים נדרשו למצוא סוגיות רלוונטיות שמעניינות אותם, ודרך מחקר ועשייה כמעט אינטואיטיביים, לגבש עבודות שמעבירות מסר מורכב, ומתבססות על ידע באופן שמעורר חשיבה.

למה אנשים בורחים? מעבר ממחקר לדימוי חזותי

שילוב בין נתונים, ידע, תחושה ועבודה יצירתית-אינטואיטיבית עם צלליות. מבוסס על חקר של פליטות בעולם - מדינות מהן בורחים והסיבות לברוח (לצפייה בהנחיות לעבודת החקר).

סיפורי מסע

העברת מסר ותחושה באנימציה, המבוססת על עדויות של פליטים.

על מנת להגיע לתוצר, התלמידים.ות נחשפו למספר סרטים: סרט אנימציה על האי מנוס "Nowhere Line: Voices from Manus Island" של לוקאס שראנק | "כבר לא זרים" של קרן גודמן וניר סימון | "להיות כמו אבי" של ענבל שפרינצק | "כופר נפש" של קרן שעיו. בנוסף קראו התלמידים עדויות שונות.

קולאז׳ בנושא פליטים בישראל | תוצרים סופיים אישיים

עבודת קולאז' המשלבת מחקר חזותי, מחקר עיוני וגיבוש מסר. בשלב גיבוש המסר התלמידים הרחיבו את הידע שלכם על ידי חקר הנוגע למדיניות ישראל כלפי פליטים. החקר הורחב על ידי שלב של חקר חזותי שעודד סקרנות, ורצון לגלות מקורות מידע נוספים. באמצעות כך התלמידים.ות בחרו את הסוגיה בה הם בחרו להתמקד. השילוב בין חקר חזתי לחקר אקדמי הוא כלי עבודה וגיבוש מיומנויות חקר במגמה. (לצפייה בהנחיות לעבודות החקר)

גני משחקים (ליאם)

בשנות ה-2000 הגיעו לישראל עשרות אלפי פליטים .

הם היו מגיעים לגבול מצרים ואחרי טיפול קל היו מסיעים אותם באוטובוס ושמים אותם בגני משחקים בדרום תל אביב.

גן משחקים משמש למשחק של ילדים וכו ובדרום תל אביב הפכו אותו למקום מקלט של פליטים שאין להם איפה לישון, בבית.

החלטתי לקחת תמונות של פליטים שישנים בגני משחקים לצד ילדים שמשחקים / נהנים זמן שפליטים ישנים שם בלי בית / קורת גג מעליהם.

תחושה : עצב

מסר: צריך לתת לפליטים להרגיש כמו בבית שלא יזרקו אותם לרחובות

חיילים ופליטים (ליה)

במסגרת השירות הצבאי במדינה חיילים נשלחים להתנדבויות שונות ובין היתר להתנדבויות עם פליטים.

לאור פנייה לצה״ל על התנדבות מסוג זה נמסר מטעם הצבא כי צהל אינו מביע דעה פוליטית ב״סוגיית הפליטים״. לעומת זאת, בצד השני של המדינה, על גבול מצריים, פליטים ניסו לעבור את הגדר ולהסתנן לישראל עד לשנת 2012. בשנת 2012 הגבול שהיה גדר הוחלף לחומה כדי למנוע כניסת מסתננים. בעבר, צה״ל מנע כניסה של מסתננים ואף עצר פעילים שניסו להגיע אל הגבול כדי לעזור להם, להביא להם מזון ושתייה.

בחרתי להראות את הצד של הצבא לסוגיית הפליטים משני הכיוונים.בחרתי בתמונות משני האירועים גם בדרום הארץ וגם מהפעילויות השונות כדי להדגיש את השוני.

המסר שלי הוא הפער בין מדיניות צה״ל בנוגע לפליטים בגבול, והפעילות הפיזית שקורית בשטח, לעומת ההתנדבויות השונות שכוללות פליטים וחיילים. יש הבדל גדול ביחס האנושי בין האנשים שנמצאים בגבול ומונעים מהם להכנס לבין הפעילויות שנקבעות כדי לעזור לפליטים.

בין מציאות לסטראוטיפ (עידן)

העבודה שלי עוסקת בין המציאות לסטרואיטיפ על הפליטים בישראל.

בישראל חיים כ-28 אלף פליטים שברחו כדי לחפש מקלט מהדברים המתרחשים בארץ מוצאם כמו מלחמה, או גורמים אחרים שמאיימים על חייהם. הפליטים מחפשים מקלט עבורם ועבור משפחותיהם בגלל סיבות ששמו את חייהם בסכנה ומנעו מהם לחיות בארץ מוצאם. רוב הישראלים חושבים שהפליטים עשו את המסע לארץ ישראל רק כדי לקבל עבודה טובה יותר, עם שכר גבוה יותר ממה שהייתה להם בארץ המוצא שלהם.

העבודה שלי היא על המציאות של הפליטים, הדברים שהם עוברים בדרך, והסיבות שלהם לבריחה לעומת דעות הקיצון, הסטריאוטיפים והשמועות המופצות עליהם בארץ.

המסר שלי הוא לעורר יותר חמלה כלפי הפליטים ולהבהיר שיש פער בין מה שחושבים לבין מה שבאמת קורה .

מדיניות ישראל (נועם)

בשנת 1977 נאספה בים קבוצת פליטים וייטנאמים על ידי האוניה "יובלי" שהייתה בבעלות ישראלית, ראש הממשלה דאז, מנחם בגין החליט לקלוט את הפליטים ולתת להם אזרחות ישראלית. שנתיים לאחר מכן הגיעו כמה קבוצות פליטים וייטנאמים, ובסך הכל נקלטו בישראל כשבע מאות פליטים. לעומת זאת בשנת 2012 כ 35 שנים לאחר קליטת הפליטים הווייטנאמים, ח"כ מירי רגב הגיעה להפגנה נגד קליטת הפליטים שהגיעו מסודן ואריתריאה, החיים בדרום תל אביב ואמרה במסגרת הפגנה בדרום תל אביב כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו".

בעבודה בחרתי להציג את הפערים שבהתייחסות של ממשלות ישראל אז והיום. חיברתי בין תמונה של מירי רגב בהפגנה נגד פליטים ולידה כותרת מעיתון שיצא בשנת 1977 המתאר את פעולתו של בגין עם קליטת הפליטים ומנגד תמונה של בגין נואם ולידו ציטוט של מירי רגב בהפגנה נגד פליטים העבודה היא עבודה סימטרית שמבקשת מהצופה לעשות השוואה בין שתי התמונות. העבודה השנייה מציגה שני ילדים פליטים מהתקופות השונות של הגעת פליטים לישראל. באחת רואים ילדים מויאטנם ובשנייה ילד שהגיע מסודן/אריתריאה. העבודה מראה לצופה ששלושת הילדים נראים חמודים באותה מידה אך היחס אליהם שונה .

המסר שרציתי להעביר הוא שפעם המדיניות הייתה שונה וצריך לבחון כל דבר!

הצד האחר של מדינת ישראל (נעמה ר)

העבודה שלי באה להעביר את שני הצדדים של ישראל בנוגע לפליטים. מצד אחד, חיילי ישראל שמטפלים ודואגים לבריאותם של הפליטים. אהרון, משרת במילואים על גבול ישראל מצריים, כתב כי הגיעו כ-13 פליטים שהגיעו קופאים מקור, יחפים, גוועים בצמא, חלק מהם היו בתחתוניהם בלבד. חיילי צה"ל דאגו להם, נתנו להם משהו ללבוש, משהו חם לשתות, טיפלו בפצעים שלהם. מהצד השני, רואים את אזרחי ישראל מפגינים נגד התנהלות ישראל בנוגע לפליטים.

בחרתי להראות את הצד הטוב של ישראל וההתייחסות ההומנית בנוגע לפליטים. רוב הדברים שלמדנו השנה לגבי איך ישראל מתמודדת עם הפליטים האירו את מדינת ישראל באור לא כל כך טוב. בעבודה שלי רואים איך ישראל, הצבא, שאמור להילחם ב"פולשים", מטפל ודואג לפליטים. הפליטים באים לגבול שבורים ופצועים והצבא שלנו מטפל בהם ונותן להם את העזרה הרפואית שהם זקוקים לה. מצד שני יש את אזרחי ישראל שמפגינים נגד ההתנהלות של המדינה.

המסר שלי: להראות את ההתייחסות ההומנית של מדינת ישראל בקשר לפליטים.

פליטים בתקופת הקורונה (גיל)

בישראל 31,547 פליטים שאין להם זכויות בריאות כמו ליתר האזרחים.

במהלך הקורונה המצב הבריאותי והכלכלי של רוב הפליטי בישראל הידרדר. הסיבות לכך נוגעות ל כל שאין לאף אחד מהם ביטוח רפואי, כמו כן תנאי המחיה שלהם לא מאפשרים תנאי בידוד. בעיות נוספות שנוצרו בעקבות הקורונה, כ–85% ממבקשי המקלט בתל אביב מדווחים על אי־ביטחון תזונתי, ובנוסף מדינות רבות בעולם סגרו את גבולותיהן ועקב כך, נמנעת האפשרות לכניסתם של פליטים.

בעבודה שלי לקחתי תמונות מכתבות שמדברות על ההשפעה של הקורונה בקרב הפליטים, ואחרי שהיה לי מאגר של תמונות חיברתי את הפליטים לתמונה אחת שבא הם מחכים לבדיקת קורונה, והמטרה של זה היא להציג את המצב הבריאותי של אותם פליטים, שכן נתנו להם בדיקת קורונה אבל מה עם המצב הבריאותי שלהם בלי קשר לקורונה.

התחושה שאני רוצה להעביר היא תחושה של אמפתיות ובלבול כלפי אותם פליטים בתמונה.

המסר: ההתעלמות הקיימת בקורונה הקצינה!

הפגנות נגד גירוש פליטים (רות)

נכון לאוקטובר 2020, במדינת ישראל חיים כ-31,012 מבקשי מקלט: 92% מהם מאריתריאה או מסודן. הם מתמודדים עם מציאות קשה והפרה של זכויות אדם: אף שהם שוהים כאן כחוק ובידם אשרת שהייה ממשרד הפנים, מדינת ישראל עדיין רואה בהם "מסתננים".

בעקבות המצב, פליטים וישראלים תל אביבים הקימו הפגנה בדרום תל אביב להעלאת מודעות הפליטים בישראל ועל מנת אפשור מגורים בישראל. הם גם מפגינים למען השיווין והזכויות שצריכות להינתן להם, בדיוק כמו כולם.

אז למה לא מקדישים לפליטים רגע מחשבה? במיוחד לאור המסעות הקשים והסיפורים המעניינים אך מזעזעים עד תדהמה.

בחרתי ברקע צהוב מכיוון שהצבע בולט לעין, בשביל להעלות את המודעות לפליטים בארץ ובעולם. בנוסף, בחרתי תמונות של פליטים מפגינים בשלטים. המשפטים בשלטים עוררו בי מחשבות כמו: "האם זה עניין של חיים ומוות?". חיברתי בין תמונות שונות מהפגנות שונות בדרום תל אביב, אלה שהמשפטים הכי זעזעו אותי ותפסו לי את העין.

המסר של העבודה לעורר מודעות להפגנות פליטים במדינת ישראל.

מחסני ילדים (נעמה ק)

מחסני ילדים הם "גנים" פיראטיים בדרום תל אביב לילדי פליטים הוקמו כדי לעזור לפליטים לא חוקיים שעובדים כל היום ולהעסיק את ילדיהם בשעות היום עד שעות הלילה המאוחרות, מחסני הילדים הם חדרים קטנים וצפופים שמכילים עשרות ילדים בתנאי הזנחה, ה"גננות" עסוקות מאוד בטיפול הילדים במשך היום ולא יכולות להתרכז בכל ילד, לכן הרבה פעמים פעוטות נפצעו או נהרגו במחסנים.

רוב מחסני הילדים נסגרו עד היום אבל עדיין מעטים מהם פועלים מתחת לרדאר. (אפריל 2015 -מרץ 2019) החלטת הממשלה מקצה סך של 14 מיליון ש""ח לשנה לטובת תגבור שירותי תמיכה וטיפול בתינוקות של זרים חסרי מעמד אזרחי בישראל בתל אביב-יפו, כמעט שלוש שנים אחרי קבלת ההחלטה, ניתן מענה רק ל-16% מהם ונוצל פחות מ-6.5% מהתקציב שהוקצה לטיפול בנושא. יתר הילדים עדיין ממתינים לפתרון ונמצאים במחסני ילדים שמתחזים ל"בייביסיטרים". נכון למרץ 2018, ניתן מענה ל-417 ילדים בלבד. הצפיפות הלא אסתטית מהתמונות של מחסני ילדים משכה אותי ליצירת קולא'ז מבולגן ועמוס כדי להמחיש את החנק והצפיפות במחסני הילדים.

מסר : כאוס שנבע מהזנחה ואי צדק לאנשים השקופים בישראל.

ניצול בישראל של פליטים בעבודות שחורות (עידו)

נושא העבודה שלי ניצול בישראל של פליטים בעבודות שחורות, בשכר מינימום ועבודות שכמעט לא מכבדות את בעליהן. אם הפליט לא מסכים יש גם סיכוי שהמעביד שלו ילשין עליו כי הוא "מסתנן" והלשנה כזאת תשלח אותו לכלא ואז חזרה למקום ממנו הוא בא.

הכנתי את העבודה בצורת משולש כדי להראות את מי "הטופ של הטופ" ומי "סתם עבד שחור שהחיים שלו לא שווים אגורה".

לקחתי השראה מ"פרמידת המזון" כי זה אייקון ברור לכולם. אני רוצה שהצופים ירגישו אי נוחות - שלא יוכלו להתעלם מההתיחסות לפליטים ויחשבו מה אפשר לעשות.

מי מפגין? (עמית)

כיום בישראל חיים 31,547 פליטים. רובם גרים בדרום תל אביב ובדרום הארץ.

בשנים 2013,2017 מדינת ישראל הוציאה תוכניות לגירוש הפליטים אך זה תמיד נעצר בעקבות החלטות בג"צ. כתגובה למדיניות זו מתקיימות הפגנות בישראל של מגוון אוכלוסיות כמו הפליטים עצמם, ואזרחי ישראל לדוגמא (ילדים, ניצולי שואה, תושבי דרום תל אביב ועוד). ההפגנות קוראות למתן זכויות לפליטים ונגד הגירוש.

עבודת פליטים (שירן ד)

הנושא של העבודה שלי היא עבודה של מבקשי המקלט בישראל. רובם עובדים בעבודות ''שחורות'' כמו: מנקי רחובות, שוטפי כלים או שוטפי רצפות ויש אולי אחוזים בודדים שעובדים בעבודות שהם ההפך הגמור מעבודות אלו. רק שליש ממבקשי המקלט משתכרים יותר מ-9000 אלף שקל בחודש וכל השאר מרווחים מתחת לשכר מינימום. לפי מקורות המידע שקראתי הבנתי שמבקשי מקלט בישראל לא זכאים לקבל דמי אבטלה או פיצויים בעקבות פיטורים (2017). מה שבחרתי לעשות בקולאז זה לקחת את הדוגמנית כי המקצוע שלה שונה - מקצוע שכולם היו רוצים להגיע אליו. זהו מקצוע שמרוויחים בו הרבה כסף וכל ילדה, אפילו ישראלית, הייתה רוצה להיות דוגמנית מצליחה. למרות כל זה החיים שלה עדיין קשים מאוד והיא עדיין מוגדרת בתור כמבקשת מקלט והמעמד שלה בארץ לא בטוח.

לקחתי את התמונת של הפליטים עם ה"עבודה השחורה" ושמתי אותם בקטן כדי להראות שהם עובדים ב"עבודות שחורות" והיא עובדת בעבודה שהם הכי היו רוצים להגיע אליה במקום לנקות רחובות או לשטוף כלים. אני מנסה להעביר תחושה של תקווה כי לא כל הפליטים עובדים בתור מנקי רחובות והם יכולים להגיע הרבה יותר רחוק מזה כמו הדוגמנית והם יכולים לשאוף להגיע לעבודה הרבה יותר טובה.

המסר שאני מנסה להעביר הוא שלעולם אסור לאבד תקווה ותמיד חייב לשאוף קדימה ולנסות תמיד להגיע הכי רחוק ולהצליח בחיים גם עם קשה מאוד לפעמים.

עבודת פליטים (מתן)

העבודה שלי עוסקת בעבודות שפליטים עובדים בהן, לאילו ענפי עבודה הם חיוניים, ולמה לא כדאי לגרש אותם, מעבר לסוגיית זכויות האדם והרצון של הפליטים בביטחון.

בישראל חיים היום כ-35,000 מבקשי מקלט, לפי הערכות כ-10,000 מהם עובדים בתחום הניקיון, 2,500 עובדים בתחום הבנייה, ובענף המסעדנות כ-10,000 מבקשי מקלט.שיעור האבטלה אצל מבקשי המקלט הוא מאוד נמוך-כ4% (TheMarker 09.02.18)

בעבודה שלי בחרתי לקחת תמונות של מבקשי מקלט בזמן העבודה שלהם, ולקחת תמונות מכל מגוון העבודות שבהם הפליטים עובדים. לאחר מכן חיברתי בין כל התמונות ככה שירכיבו אדם אחד שמראה את כל העבודות בהן הפליטים עובדים, וכך לגרום לאנשים להבין שמבקשי המקלט עוזרים לנו ובלעדיהם יש דברים (בעיקר בתחום הניקיון) שלא יכלו להתקיים כמו שצריך.

המסר שרציתי להעביר הוא שאנחנו צריכים להתחיל לראות את מבקשי מקלט כבני אדם ולא רק בתור אנשים שעובדים בשבילנו.

בית (שירן ב)

החל משנות ה-90 של המאה ה-20 הגיעו לישראל גלים של פליטים מאפריקה (בעיקר מסודן ומאריתריאה). חלק מהמסתננים שהגיעו לישראל מאפריקה הם מהגרי עבודה שהגיעו במטרה לשפר את שכרם ואת איכות חייהם. טרם בניית הגדר בגבול ישראל-מצרים, ההסתננות לישראל התאפשרה בעיקר בשל העדר מכשול של ממש שם.

כיום בארץ יש 28 אלף מבקשי מקלט כ- 14 אלף מבין מבקשי המקלט מתגוררים בדרום תל אביב. השאר מתגוררים, בריכוזים נמוכים באופן משמעותי, בעיקר בערים: אשדוד, אילת, בני ברק, פתח תקווה ירושלים ובאר שבע.עיסוק בולט של המסתננים הוא עבודות במלונות, בפרט באילת.

בחרתי בנושא זה כי לרוב מדברים על כך שיש פליטים ושהם רוצים לחיות בארץ אבל לא מדברים על איפה הם גרים והאם יש גם משפחות.

המסר שרציתי להעביר הוא איך הם היו רוצים שהחיים שלהם ושל המשפחות שלהם יראו, ואיזה עתיד רוצים שיהיה לילדיהם. התחושה שאמורה לעבור היא עצב בגלל איך שהם חיים והדברים שהם ומשפחותיהם צריכים להתמודד איתם.

בכל רגע יכולים לגרש את הפליטים (טלי)

העבודה עוסקת במבקשי מקלט בישראל, שנדרשים לבקש אישור כל הזמן ממשרד הפנים להאריך את השהות שלהם בארץ. הם חיים בארץ ישראל בחוסר ביטחון ובתחושה שכל הזמן יכולים לגרש אותם. בנוסף, את חלקם כלאו במתקן חולות עד בירור מעמדם ו/או הרחקה מישראל. מתקן החולות נסגר ב-14 במרץ 2018 לפי החלטת הממשלה שהתקבלה בנובמבר 2017.

בחרתי להראות תור של אנשים שמחכים שיאריכו להם את השהות בארץ. הם חיים בחוסר ידיעה ובחוסר ביטחון למרות העובדה שהם הגיעו לארץ ממצוקה שחוו. בהתחלה החלטתי לשים פליט ליד עמוד עם מבט מתוסכל ומבוהל כדי להעביר יותר את התחושה של המצוקה שלהם.לאחר מכן, יש שם אנשים מחכים ואנשים מיואשים. למעלה, שמתי ילדים שכתוב להם על החולצה:" אל תגרשו אותי" ומתחתם יש מטריה הפוכה שמחברת ביניהם. מטריה הוא פריט שמגן עלינו מהגשם, והפכתי אותו כי הם חיים ללא הגנה. בעבודה, אני מנסה להעביר תחושה של חוסר ביטחון ובלבול, מכיוון שהפליטים חיים בצורה כזאת ומרגישים ככה.

המסר שלי הוא שהפליטים הגיעו ממצוקה כלשהי וחלקם לא זוכים להגנה, אלא שמים אותם במתקן חולות שזה בעצם כלא. חלקם חיים כל הזמן בפחד שיגרשו אותם, רוב מדינת ישראל לא מוכנה לעשות הרבה בשבילם. הפליטים הם לא פושעים.

מתקן כליאה (טל)

בשנת ב-12 בדצמבר 2013, נפתח מתקן כליאה חולות שבו היו 3,360 שוהים. חלק מהבעייתיות במתקן היה עצם הכליאה של אנשים ובין היתר גם התנאים הפיזיים הירודים. הפליטים הגיעו לארץ באופן לא חוקי וזה מקשה עליהם למצוא את המקום שלהם. כשהפליטים רוצים לצאת מהמדינה הם צריכים לקחת בחשבון שהם צריכים מדינה שכן תסכים לקבל אותם אליה.

בחרתי להראות בקולאז את הכליאה של הפליטים, הפגנות שאנשים מפגינים בעד הפליטים ומנסים להעביר את המסר של זכויות אדם שכולם שווים וצריך להתייחס לכולם באופן שווה.

התחושה שאני רוצה להוציא מהקולאז זה לחץ בין האנשים ואת המצוקה שהם נמצאים בה.

חזרה לעמוד המגמה